אכילה רגשית

90 אחוז מהפעמים שאנחנו אוכלים זה לא בגלל רעב אמיתי, פיזיולוגי  שהבטן מקרקרקת.
בעולם המערבי של היום, יש שפע של אוכל מעובד, מסוכרר וזמין 24/7 , הוא מגיע עד הבית עם שליח, אנחנו אוכלים אותו ברכב תוך כדי נהיגה, בישיבה מול המסך במשרד או מול הטלויזיה בסופו של יום. אנחנו לא צריכים להתאמץ כדי לרדוף אחריו, לצוד אותו ולבשל אותו.
גם כשאנחנו לא אוכלים אותו, אנחנו מוצפים בתמונות שלו- סרטונים שלו- ריחות שלו.
אוכל הוא מרכיב עיקרי בחיים הרגשיים שלנו, הוא הנושא המרכזי בכל חג, או אירוע משפחתי כמו חתונה או בר מצווה, הוא הנושא המרכזי בחגיגות יום הולדת מהיום שנולדנו- אין חגיגה בלי עוגה ושקית ממתקים.
במפגשים חברתיים – בבית קפה או בר, הוא נחמה של סוף יום- הפינוק שמגיע לי מול הטלויזיה, הוא שם כשאנחנו עושות הפסקה- קפה ועוגיה או חטיף בריאות. כשאנחנו עייפות, כשאנחנו עמוסות , לחוצות, עצבניות, מתוחות , מתוסכלות, משועממות
מאוהבות,חסרות ביטחון …. אנחנו מתוכנתות לאכול, לפתור את הבעיה, את הסיטואציה עם אוכל- בדר,כ אוכל מנחם , סוכרי, מעובד, משמין, כדי לא להתמודד עם מה שקורה באותו רגע… מחפשות להרגיש טוב עם המתוק.. ששולח אותנו לעוד מתוק , ואז למלוח ולמתוק הבא , והאכילה הבלתי נשלטת הזו, גורמת לנו לתחושת אשמה ותסכול- שישלחו אותנו למתוק הבא…שוב ושוב במעגל אינסופי.